דאטה
בכל יחידה בארגון ישב אנליסט משלה, וכל אחד ענה על השאלות של היחידה שלו בכלים שלו. דרישות לדשבורדים הגיעו אחת אחת, בלי סדר עדיפויות ובלי הגדרה משותפת של המונחים.
באמצע לא הייתה שכבת ETL. כל דוח היה חיבור ישיר למערכת מקור, וכל שינוי במערכת שבר משהו במקום אחר.
הדגמה. השכבות אמיתיות, שמות המערכות בתרשים כלליים.
הארגון עבר מדרישות ספורדיות לתשתית עם מפת דרכים. השאלה השתנתה מ'מי יבנה לי דוח' ל'מה המיקום של הדוח שלי בתור'.
הבעיה כמעט אף פעם אינה בכלי. היא בכך שאף אחד לא הגדיר אילו שאלות הארגון צריך לענות עליהן.
רוב פרויקטי הדאטה מתחילים מהמערכות ונגמרים בדשבורד שאף אחד לא פותח. אנחנו התחלנו מהשאלות, והן שקבעו מה בכלל נכנס למחסן הנתונים.
האחדת ההגדרות הייתה החלק הכי לא זוהר, והיא זו שהפכה את הדיונים בהנהלה מוויכוח על נתונים להחלטה.
← חזרה לכל מקרי הבוחן