דאטה
בכל יחידה בארגון ישב אנליסט משלה, וכל אחד ענה על השאלות של היחידה שלו בכלים שלו. דרישות לדשבורדים הגיעו אחת אחת, בלי סדר עדיפויות ובלי הגדרה משותפת של המונחים.
ובאמצע לא הייתה שום שכבת ETL. כל דוח היה חיבור ישיר למערכת מקור, וכל שינוי במערכת שבר משהו במקום אחר.
הדגמה. השכבות אמיתיות, שמות המערכות בתרשים כלליים.
הארגון עבר מדרישות ספורדיות לתשתית עם מפת דרכים. השאלה השתנתה מ'מי יבנה לי דוח' ל'מתי הדוח שלי בתור'.
צוואר הבקבוק כמעט אף פעם לא הכלי. הוא שאף אחד לא כתב אילו שאלות הארגון באמת צריך לענות עליהן.
רוב פרויקטי הדאטה מתחילים מהמערכות ונגמרים בדשבורד שאף אחד לא פותח. אנחנו התחלנו מהשאלות, וזה מה שקבע מה בכלל נכנס למחסן.
והחלק הכי לא זוהר, האחדת ההגדרות, הוא זה שהפך את הדיונים בהנהלה מוויכוח על נתונים להחלטה.
← חזרה לכל הקייסים