האתגר
בתוך פחות משנה עובדים מכל החטיבות יצרו בארגון עשרות סוכני AI, ובהמשך מאות. אף אחד לא ביקש אישור, כי לא היה מוגדר ממי מבקשים.
הפעילות כבר הייתה בהיקף גדול, אבל בלי בעלות, בלי תקן מקצועי, בלי שער כניסה לתהליכים מחייבים ובלי מדידת ערך.
מה עשיתי
- פיתחתי מודל בשלות סביב שלושה צירים: אנשים, תהליכים וטכנולוגיה, עם מדדים קונקרטיים לכל אחד
- עיצבתי מודל הפעלה בחמישה שלבים מיצירה ועד ניטור, כולל שער אישור שאי אפשר לעקוף
- הגדרתי סולם אוטונומיה, כדי שהשאלה לא תהיה אם סוכן מאושר אלא עד כמה הוא מורשה לפעול לבד
- כתבתי מטריצת RACI על התהליכים עצמם, ולא על התפקידים, כי תפקידים משתנים ותהליכים פחות
- הצגתי ארבע חלופות מיקום ארגוני באופן ניטרלי, עם מטריצת מבחן החלטה, במקום להמליץ על אחת ולסגור את הדיון
התוצר
מודל ממשל לסוכני AI
מסלול סוכן מרעיון לייצור
01יצירה
מי כותב, על סמך איזה תהליך, ומה הסוכן לא אמור לעשות
02סקירת אבטחה ואישור
איזה מידע נוגע, מי מאשר, ומה נדרש כדי לעבור
03סוויטת בדיקות
מפתח תשובות מוכן מראש, ורף מעבר מוגדר
04פריסה לפי תפקיד
מי מקבל גישה, באיזו רמת אוטונומיה, ובאיזה היקף
05ניטור וחזרה אחורה
מה נמדד שוטף, ומי מוסמך לכבות
שער: סוכן שלא עבר 02 ו-03 לא רץ בייצור, גם אם הוא עובד מצוין בהדגמה.
הדגמה. המבנה אמיתי, התוכן נוסח מחדש ללא פרטי לקוח.
מה השתנה
המסגרת הפכה כל סוכן חדש להחלטה: מי אחראי עליו, האם הוא עובר את השער, ואיך מודדים אותו (טביעת רגל פחמנית, ניצולת תפעולית וחיסכון כלכלי).
מה זה מלמד
ממשל הוא לא בירוקרטיה. הוא מה שמאפשר לארגון להגיד כן.
בלי שער אישור, כל סוכן חדש נתקל ב"לא", כי אף אחד לא רוצה לחתום על משהו שהוא לא יודע לבדוק. שער מוגדר הופך את זה להחלטה ולא להימור.
מנהלים מופתעים לגלות כמה מעט מזה טכנולוגי. רוב העבודה יושבת בשאלה מי מוסמך לקחת את ההחלטה.
← חזרה לכל מקרי הבוחן